דבר ראשון שים קסדה: פרשת ויצא

באמצע יום חם מאוד, הפועלים בבניין עובדים ללא הרף. ובין כל העובדים בלט אדם מבוגר שהיה שונה מכולם, זקן ארוך עיטר את זקנו, וכל היום היה מסתובב עם פנים רציניות, שמו היה הרב חיים עוזר אלפרוביץ'.
יום אחד מנהל העבודה החליט שזה לא הגיוני שאדם מבוגר עובד עבודת כפיים. הוא הגיע לר' חיים עוזר ואמר לו: "הרב חיים , אחרי מחשבה מרובה, ואחרי שראינו את מסירותך. החלטנו לתת לך עבודה במשרד."
הרב חיים עונה לו בלי להתבלבל: "לא. אני לא מעוניין". המנהל המופתע שואל אותו: "מדוע? הלא אתה אדם מבוגר, ולמה לך לעבוד בשמש היוקדת במקום המשרד הממוזג?" והרב חיים עונה: "שאני עובד בידיים, הראש פנוי לחשוב בדברי תורה, ועכשיו אתה רוצה שאכניס בעבודה גם את הראש??!!"

הפרשה מספרת על יעקב שבורח מפני אחיו, ומגיע להר המוריה, ושם הוא נשכב לישון וכתוב: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא". כלומר: הוא לקח אבנים והקיף איתם את ראשו. ורש"י מפרש: "להגן מפני חיות רעות". וזה לא מובן: אם הוא מפחד אז שיקיף את כל הגוף, ואם  לא שלא יקיף בכלל, מה העניין בראש?

בהקדים: כתוב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". יעקב בא לומר לנו, שבידיים צריך להתייגע, אבל הראש צריך להיות מוגן מכל הטרידות לדברים שבקדושה. 

יעקב ידע: "אני הולך לעבוד לא מעט זמן בבית לבן (21 שנים). וצריך שבזמן הזה שהראש יהי' מוגן מ'חיות רעות" הנמצאות בבית לבן. וזה מה שנתן לו את הכח להיות בבית לבן 21 שנים (!) ולא להתפעל ממנו, כי ההגנה העיקרית הייתה על הראש.

וההוראה מזה אלינו: בכל העניינים בעבודה וכדומה, עלינו להשקיע את הידיים, אבל הראש צריך להיות מוגן בדברים של קדושה כמו חינוך הילדים וכדומה. וככה  נגיע ליעוד: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". בגאולה העתידה.

שבת שלום

מאת שניאור זלמן ציפורי