כשניצחתי את עצמי: פרשת תולדות
העירה מזיבוז לבשה חג, זוג צעיר עומד להתחתן, והבעל שם טוב יהיה מסד הקידושין. כל אנשי העיירה התאספו בכיכר וחיכו נרגשים לאירוע הגדול. השעה הגיעה, הבעל שם טוב עושה את דרכו אל הבמה. בדרכו ניגש הצדיק ליהודי שעומד בקהל ולוחש באוזנו דבר מה. היהודי מסתובב מיד ומתחיל ללכת.
שניים מתלמידי הבעל-שם-טוב הסתקרנו לדעת מי הוא הצדיק שהרבי ראה לנכון לדבר איתו לפני החופה, והחלו ללכת אחריו. ראו אותו מגיע למלון ואורז את חפציו כדי לצאת, עצרו אותו ואמרו לו: "אתה לא תוכל לברוח מאתנו! ספר לנו מי אתה! אנו בטוחים שאתה צדיק נסתר. ראינו כי רבינו הבעל-שם-טוב שוחח אתך".
היהודי הפסיק את מלאכת האריזה, הזמינם לשבת ואמר להם: "לא צדיק אני ולא בן צדיק. אספר לכם את הסיפור. יש לי שכן ושמו יעקב. חברים טובים אנו זה שנים רבות. לפני כשנה נפרד יעקב מידידיו ומשפחתו ונסע לעיר רחוקה, עבד שנה וחזר עם סכום גדול בידיו. כולם באו לקבל את פניו ולאחל לו הצלחה, וכמובן גם אני באתי ועזרתי לו לארח את כולם. לפתע ראיתי על השולחן את הארנק של יעקב ובו כל הכסף שחסך, ואמרתי לעצמי: 'כשיעקב יתחיל לחפש, אוציא את הכסף ואומר לו: 'יש לך מזל שאני מצאתי את זה'.
"אך כשהחלו החיפושים, נהייתה מהומה, וכבר לא היה לי נעים. אמרתי לעצמי 'אחכה עד שכולם ילכו ואספר ליעקב', אבל אנשים נשארו כל הלילה לעודד אותו, ולא מצאתי הזדמנות נאותה .וכך עברו הימים ולא מצאתי דרך להחזיר את הכסף, עד שהחלטתי שאסע למקום אחר, אשקיע את הכסף בעסק, ועוד כשנה שנתיים אוכל להחזיר ליעקב הרבה יותר, וכך יסלח לי. יצאתי להתחיל את עסקיי, ובדרך שמעתי על החופה המיוחדת, וכמו כולם עמדתי לראות, אלא שאז הבעל שם טוב ניגש אליי ואמר לי: 'המטרה הייתה טובה והגיעה מהצד החיובי שבך, אלא שאז הרע ניצח והשתלט על הטוב. אף פעם לא מאוחר. חזור הביתה והשב את הכסף, ובעזרת ה', החבר יאמין לך'".
בפרשתנו נקרא על רבקה, רבקה עקרה, ויצחק מתפלל לילד. ה' שומע לתפילתם, "ותהר רבקה אשתו". ממשיכה התורה ומספרת "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי". בעיון שטחי נראה שרבקה מרגישה תופעות לוואי של ההיריון, מתקשה לסבול אותן ומתחרטת על תפילתה לילד. אם לכך כוונתה, דבריה תמוהים. כל אישה יודעת שלהריון יש תופעת לוואי, ועם זאת אינה מהססת להביא חיים חדשים לעולם. הייתכן שרבקה, שחיכתה שנים ארוכות לילד, ועתה, סוף סוף, עומדת להפוך לאם, תתחרט לפתע? אם כן, מה פשר דבריה?
הפרשה ממשיכה לספר – "ותלך לדרוש את ה'". רבקה מבקשת להבין מה קורה. "ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך" – "גברת, יש לך תאומים". רבקה שומעת את התשובה ונרגעת… מדוע?
יש מדרש שמסביר יפה מאוד את הספור – כשעברה רבקה ליד מקומות של תורה ושל מעשים טובים, הרגישה כי התינוק דוחף לצאת, ואמרה לעצמה: 'איזה יופי, אני מגדלת צדיק! הוא מרגיש אץ האנרגיה טובה!' אבל כשכמה ימים אחר כך עברה במקומות של עבודה זה ושל מעשים לא טובים, שוב הרגישה דחף של התינוק לצאת. היא נבוכה ואמרה לעצמה: 'אם אינו יודע בעצמו מה הוא רוצה, ונסחף לכל אנרגיה חזקה, טובה או רעה, אולי עדיף שלא להביאו לעולם כלל?' אבל כשהיא שמעה שמדובר בשניים, היא נרגעה – לפחות אין כאן פיצול אישיות – כל אחד ממקוד בצד שלו…
תורת החסידות מסבירה לנו שהסיפור של רבקה הוא בעצם הסיפור שלנו. כל אחד מאתנו נהנה לפעמים לעשות טוב לזולת. לפעמים מתעורר בנו רצון לתפילה חזקה מעומק הלב או ללימוד תורה שיחבר אותנו. ואז, ברגעים טובים כאלו, כשאני מנסה להתבונן בעצמי – אני מרגיש שאני באמת בסדר, אני שואף לטוב ונהנה מהטוב. אבל אז, לפתע, מגיעים ימים שבהם אני מוצא את עצמי במקומות אחרים לגמרי – חושב רע על חבר, מתקשה להתחבר למשהו רוחני, שקוע בבוץ החומרני ואני אומר לעצמי "למה זה אנכי" – 'מה קורה כאן, מי אני מדוע אינני יציב האם אני טוב או רע'
באה התורה ואומרת לי "שני גויים בטנך" – יש לך נפש אלוקית, ששואפת לטוב ודוחפת אותך לטוב, יש לך נפש בהמית, שרוצה רק 'מה שנוח', גם אם הדבר אינו טוב באמת, מלחמה הזו מתחוללת בתוך כל אחד ואחד מאתנו, כל אחד ברמה שלו, והתורה מגלה לנו ש"לאום מלאום יאמץ" – כשניתן יותר כוח לנפש האלוקית, היא תגבר על הנפש הבהמית ונוכל להוסיף בטוב בעצמו ובחלקנו בעולם.
יהיה רצון שנצליח לחמוד במשימה וניתן את הברכות ליעקב שבתוכנו וכך נהיה מחוברים תמיד לטוב בגשמיות וברוחניות
שבת שלום